→ לכל המאמרים

איך להתכונן לטיפולים אונקולוגיים, בגוף ובנפש

יש את הרגע הזה, בין קבלת האבחנה לבין תחילת הטיפולים, שבו החיים מרגישים כמו רכבת הרים דוהרת, כשלא ברור לך מתי עלית עליה ואיפה את בדיוק יורדת. יש הצפה של בדיקות, פגישות, החלטות, טפסים, לצד אנשים שמתקשרים ושואלים איך אפשר לעזור, ובתוך כל זה את מנסה להבין איך בכלל מתכוננים לתקופה כזאת.
כל אישה עוברת את הטיפולים קצת אחרת, וכל טיפול מביא איתו חוויה משלו. אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות מראש כדי להפוך את התקופה הזאת לקצת יותר פשוטה, קצת יותר נעימה, ובעיקר כדי שלא תצטרכי להחזיק הכול לבד.

קודם כל, לזכור שאת חלק מקבלת ההחלטות

מרגע האבחנה, לפעמים הכל מתחיל לנוע מהר מאוד. בדיקה מובילה לפגישה, פגישה מובילה לעוד בדיקה, ופתאום יש כבר תוכנית טיפולים, תאריכים והמלצות. דווקא כאן חשוב לעצור ולזכור: את עדיין במרכז, והגוף הוא שלך.
מותר לך לשאול למה ממליצים על טיפול מסוים, למה דווקא בסדר הזה ומה האפשרויות העומדות בפנייך. מותר לבקש להבין את היתרונות והחסרונות של כל אפשרות. מותר לבקש חוות דעת נוספת, לשאול שוב משהו שלא הבנת, לקחת זמן לחשוב כשאפשר, ולהגיד מה חשוב לך ומה מפחיד אותך.
להיות בעלת ריבונות בתוך התהליך לא אומר שאת צריכה לדעת יותר מהרופאים או לקבל החלטות רפואיות לבד. להפך. הצוות הרפואי מביא איתו ידע וניסיון שאת זקוקה להם. אבל את מביאה משהו שאף אחד אחר לא יכול להביא: את עצמך, את הגוף שלך, את החיים שלך ואת הדברים שחשובים לך.

בתקופה שבה הרבה דברים מרגישים כאילו יצאו משליטתך, הידיעה שעדיין יש לך קול, בחירה והשפעה יכולה להיות משמעותית בפני עצמה.

לפני שמתחילים: לטפל במה שאפשר מראש

אם צפויה נשירת שיער, אפשר להתכונן אליה

לא כל טיפול גורם לנשירת שיער, ולכן קודם כול כדאי להבין מה צפוי במקרה שלך. אם נאמר לך שהשיער צפוי לנשור, אפשר לחשוב מראש מה ירגיש לך נכון: פאה, מטפחת, כובע, או בכלל ללכת בלי כיסוי. יש נשים שמעדיפות לבחור פאה כשהשיער שלהן עדיין קיים, ואחרות רוצות להפוך את הרגע הזה לטקס קטן עם אנשים קרובים. אני, למשל, צבעתי יחד עם החברות שלי קצוות שיער בורוד במסיבת שיער ורודה ואופטימית.
אין דרך "נכונה" להתמודד עם אובדן השיער. המטרה היא לא להתכונן לאיך את אמורה להיראות, אלא לתת לעצמך כמה שיותר אפשרויות בחירה.

בואי נדבר רגע על שימור פוריות

טיפולים אונקולוגיים מסוימים עלולים להשפיע על הפוריות. אם הנושא רלוונטי עבורך, חשוב להעלות אותו מול הצוות הרפואי מוקדם ככל האפשר, עוד לפני תחילת הטיפול. גם בתוך תקופה עמוסה ומלחיצה, מותר לעצור ולשאול על העתיד שלך ולשמוע על כל האפשרויות שעומדות בפנייך.

כדאי גם להכין את הילדים

אם יש ילדים בבית, אחת השאלות הקשות היא כמה לספר ואיך. אין משפט אחד שמתאים לכל משפחה. הגיל של הילדים, האופי שלהם והמצב הרפואי משפיעים על הדרך שבה כדאי לנהל את השיחה. אני כן אגיד שילדים מרגישים כשמשהו קורה, ולפעמים דווקא חוסר הוודאות מפחיד יותר מהסבר פשוט, בגובה העיניים, שמותאם לגילם.

אפשר להסביר שאמא עוברת טיפול, שייתכן שהיא תהיה עייפה יותר, שאולי המראה שלה ישתנה ושיהיו ימים שבהם אנשים אחרים יעזרו יותר בבית. ספר שתמך בי מאד בתקופה הזו היה ״לאמא יש קרחת״ מאת הדס אהרון כרמלי.

ביום הטיפול: אל תגיעי לבד עם כל האחריות

טיפול בבית חולים הוא לא רק הטיפול עצמו. יש מסביבו תורים, מסמכים, שאלות לרופאים, תרופות, הנחיות והמון מידע שקשה לפעמים לקלוט בזמן אמת. אם אפשר, כדאי ורצוי להגיע עם מלווה. ואפשר אפילו לתת לו תפקיד. יש מי שטוב בלהיות "האחראי על הטופסולוגיה": לזכור מה צריך לשאול, לכתוב תשובות, לעקוב אחרי מסמכים והנחיות ולוודא שלא שכחתן משהו. ויש מי שטוב דווקא בלהיות אחראי עלייך: להחזיק יד, לעודד, להצחיק, לשים לב כשקשה, להביא משהו לשתות, ולדעת מתי פשוט לשבת לידך בשקט.

תיק (טיפולים) קטן

בתי חולים וחדרי טיפול לא תמיד מרגישים כמו המקום הכי נעים בעולם. כמה דברים קטנים מהבית יכולים להפוך את השעות האלה לקצת יותר נוחות.
אפשר להביא בגדים רפויים ונוחים, גרביים, עליונית או שמיכה נעימה, בקבוק מים ומשהו קטן לאכול שמתאים לך ולהנחיות שקיבלת. יש נשים שמוצאות שמאכלים קרים או קרטיב נעימים להן בזמן טיפולים מסוימים, ואחרות מעדיפות משהו קטן ופשוט כמו אגוזים, שקדים, צימוקים או קרקרים.
כדאי גם להכין משהו שיעביר את הזמן: ספר, פודקאסט או סדרה שאת אוהבת. ממליצה בחום לצפות בפעם העשירית בפרק של "חברים" או "משפחה מודרנית", כי בסיטואציה כזאת החיים לפעמים מרגישים כמו סיטקום :)

לבנות רשת תמיכה

אחת הנטיות בתקופה הזאת היא להגיד: "כשאצטרך משהו, אבקש." אבל דווקא כשלא מרגישים טוב, הרבה יותר קשה להתחיל לנהל אנשים ולחשוב מה הגיוני לבקש מכל אחד.

אני ממליצה להכין מראש מעגל קטן של אנשים ולחלק משימות מאוד קונקרטיות: מישהו שמביא אוכל פעם בשבוע, מישהי שמסיעה את הילדים לחוג, מישהו שיוצא עם הכלב, מישהי שאפשר להתקשר אליה כשקשה, או בן משפחה שמרכז עדכונים לאחרים כדי שלא תצטרכי לספר שוב ושוב מה קורה. ככה כשאנשים אומרים "תגידי אם את צריכה משהו", תהיה לך רשימה בשלוף בראש, ולהם הזדמנות לעזור ולתמוך.

ומה לגבי רפואה משלימה?

טיפולים משלימים כמו שיאצו, דיקור, מדיטציה, תרגולי נשימה, תזונה יכולים עבור חלק מהנשים להיות חלק ממעטפת התמיכה בתקופת הטיפולים. המטרה שלהם אינה להחליף את הטיפול האונקולוגי, אלא לתמוך באישה שעוברת אותו.

זו גם הדרך שבה אני מסתכלת על שיאצו בתקופה האונקולוגית. לא כטיפול במחלה, אלא כמקום שבו אפשר לרגע להניח את הטיפולים בצד, לפגוש את הגוף במגע אחר, ולהחזיר אליו קצת שקט, ביטחון וחיבור.
חשוב שכל טיפול משלים בתקופה האונקולוגית ייעשה בתיאום עם הצוות הרפואי ועל ידי מטפל או מטפלת שמכירים את ההתאמות הנדרשות בזמן טיפולים אונקולוגיים.

בין טיפול לטיפול: לנוח, אבל גם לנוע

אחרי הטיפול הגוף עשוי לבקש לעצור. לפעמים ליום, לפעמים לכמה ימים, ולפעמים התחושה משתנה מטיפול לטיפול. היי קשובה אליו. אם הגוף מבקש לישון, לישון. אם אין כוח לבשל, שמישהו אחר יבשל. אם הכביסה נערמת, היא יכולה לחכות או לעבור לידיים אחרות.
לצד המנוחה, כשמתאפשר ובהתאם להנחיות שקיבלת, גם מעט תנועה יכולה לעשות טוב. אפילו הליכה קצרה ואיטית בחוץ יכולה לעזור להתמודד עם העייפות, לנשום אוויר ולהחזיר בהדרגה קצת אנרגיה.
בעיניי, בתקופה שבה הגוף הופך פתאום למושא של בדיקות, טיפולים ופרוצדורות, יש ערך גדול דווקא ברגעים שמאפשרים לחזור ולהרגיש אותו מבפנים - לא רק כגוף שמטפלים בו, אלא כגוף שהוא שלך.

אוכל יכול להיות עוגן

בתקופת הטיפולים היחסים עם אוכל יכולים להשתנות. הטעם יכול להשתנות, התיאבון יכול להיעלם, ריחות שפעם אהבת עלולים פתאום להפריע, ולעיתים מערכת העיכול מגיבה אחרת לגמרי.
נסי למצוא את הדברים שמזינים אותך, נעימים לך וקלים לך עכשיו. לפעמים אוכל חם, פשוט ומוכר - מרק, תבשיל או כל אוכל שמרגיש לך בית - יכול להיות גם משהו תומך ומקרקע בתוך תקופה שבה הרבה דברים מרגישים לא מוכרים. חשוב גם לשים לב לשתייה ולפעול בהתאם להנחיות שקיבלת מהצוות המטפל.

גוף ונפש שזורים יחד

התקופה הזאת יכולה להביא איתה פחד, כעס, חוסר ודאות, עצב, בדידות ולעיתים גם תחושה שהחיים של כולם ממשיכים בזמן שהחיים שלך נעצרו. אני ממליצה להיעזר בליווי פסיכולוגי, בעובדת סוציאלית אונקולוגית, בקבוצות תמיכה (למשל של ״האגודה למלחמה בסרטן״), ובקהילות של נשים שעוברות או עברו חוויה דומה ברשתות החברתיות.
לפעמים עצם המפגש עם מישהי שחוותה זאת בעצמה, בלי שצריך להסביר הכול מהתחלה, יכול להיות חזק ומשמעותי.

וכן, מותר שיהיו גם דברים טובים בתקופה הזאת

דווקא בתקופה הזאת, לפעמים משתנה הפרספקטיבה על החיים. דברים שתמיד רצית לעשות ונדחקו הצידה יכולים פתאום לקבל מקום אחר.
אם יש משהו שתמיד רצית לעשות, מקום שרצית להגיע אליו, ארוחה שרצית לאכול, חברה שלא ראית הרבה זמן, הופעה, סדנה, ים באמצע השבוע, או אפילו בוקר שלם במיטה עם ספר איכותי, אפשר להכניס גם את הדברים האלה לתקופה הזאת, כשהגוף והלב מאפשרים. גם בתקופת הטיפולים את עדיין את. והחיים שלך הם הרבה יותר מהמחלה שאת מתמודדת איתה.

לסיכום

אפשר להתארגן על מטפחת, להכין תיק לבית החולים, לסדר הסעות לילדים ולמלא את המקפיא באוכל. אבל אי אפשר לדעת מראש בדיוק איך תרגישי ומה תצטרכי.
וזה ממש בסדר.
אולי אחת ההכנות החשובות ביותר היא דווקא להשאיר מקום לשינוי: להסכים לבקש עזרה, לשנות תוכניות, לנוח כשצריך, לצאת להליכה כשזה מרגיש נכון, ולאכול את מה שהגוף מצליח ורוצה לקבל כרגע.
ובתוך כל זה, לזכור שאת לא רק מי שמקבלת טיפול. את האדם בתהליך. מותר לך לשאול, להבין, לבחור, להתייעץ, לשנות את דעתך ולבחור את התלם שאת צועדת בו.

אם את נמצאת עכשיו בתוך תקופת הטיפולים ומחפשת מקום שבו אפשר לעצור לרגע, לנשום ולקבל תמיכה גם דרך הגוף, אני מטפלת בשיאצו בנשים במהלך טיפולים אונקולוגיים ובתקופת ההחלמה. הטיפול מותאם למצבך, לקצב שלך ולמה שהגוף מבקש באותו יום.